פוסטים

נבחרים:

Please reload

Please reload

מפסל בקול - ראיון עם ד"ר ג'וזף שפרינצק

September 21, 2020

את ג'וזף, או יותר מדויק ד״ר ג׳וזף שפרינצק, הכרתי בתור תלמיד לתואר שני באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. 

ג'וזף העביר קורס על קול - וחשף אותי לראשונה לאמנים ואמניות כמו מרידית׳ מונק, לורי אנדרסון, ולשימושים קוליים שלרגעים גרמו לי להערצה, לרגעים לתמיהה ולרגעים גם למבוכה. אחד הדברים שריתקו אותי היה השימוש המיוחד והאמנותי בשפה ובמצלול. 

 

"ההחלפה" (צילום יאיר מיוחס)

 

מאז אני עוקב אחר פעילותו האמנותית ובחורף האחרון גם צפיתי בהצגה "האיש שלא הבחין בשום דבר" שיצר יחד עם נמר גולן, לפי טקסטים מאת רוברט ואלזר.

 

במסגרת מיפוי תחום הקול בארץ מיד חשבתי על ג׳וזף ופניתי אליו כדי שיספר על הרקע שלו בתחום הקול, איך הוא התגלגל לתחום ועל הפעילות המרתקת שלו.

 

 

בין היתר אתה מגדיר את עצמך כ״אמן קול״. ספר קצת איך הגעת לתחום הזה? 

 

אחרי תואר ראשון ושני במדעי המחשב, החלטתי ללכת ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. 

 

היה לי חיבור למוסיקה ולאמנות. ניגנתי בחליל צד. הלכתי לראות מופע של פרויקט סיום בבית הספר לתיאטרון חזותי והמקום הדליק אותי אז נרשמתי ללימודים. וכנראה משהו כבר התחיל להתבשל אצלי עוד לפני שידעתי כי למרות שמעולם לא עסקתי בקול לפני כן אפילו בחינת הכניסה שלי לבית הספר היתה כבר עבודת סאונד!

 

 

מאיפה הגיעו העניין וההשראה להתעסק בקול אם ככה?

 

היו דברים שחדרו אלי עוד לפני שהתחלתי להתעסק בקול. המלחין איתן שטיינברג ואשתו אתי בן זקן הם חברים טובים שלי. אז הייתי בקונצרטים שלהם, ונחשפתי ליצירות ואמנים שהשפיעו עלי. לדוגמא שמעתי את "סקוונצה" של לוצ'אנו בריו, וראיתי את מרידית׳ מונק כשהיא באה להופיע בארץ לפני המון שנים.

 

כשהלכתי ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי למדתי על דאדא, לורי אנדרסון ביקרה בבית הספר שלנו, ונחשפתי לאוונגרד המוסיקלי שהתעסק בקול שאינו שירה ובשימוש בשפה והיווה מקור להשראה. בתחילת הלימודים חשבתי שאעשה תיאטרון חזותי, אבל מהר מאוד מצאתי שאני הכי נהנה בשיעורי קול. שם למדתי אצל רות וידר מגן, שהיא אמנית קול מדהימה שלמדה ברוי הארט ומצאתי את עצמי מתעסק המון בקול ויוצר מופעים שיש בהם עבודה עם קול. בסופו של דבר פרויקט הסיום שלי כבר היה יצירת טקסט-סאונד קלאסית והתעצב איזה קול אמנותי אישי שהולך איתי עד עכשיו. 

 

"האיש שלא הבחין בשום דבר"

 

 

איך אתה מתאר את תהליך היצירה שממנו נובעת השפה היצירתית הזו?

 

אני לא מלחין כמו מוזיקאי, אני לא חושב במונחים של מלודיה, הרמוניה וכדומה אלא אני בעיקר משחק עם דימויים קוליים שמקורם בטקסט ומתייחס לקול כמדיום חזותי. באמצעות האופן שבו אני מבטא מילים, האופן שבו אני משמיע קולות אני כאילו יוצר דימויים חזותיים ו"מפסל" בעזרת הקול, ומתוך זה נוצרה השפה האמנותית שלי.

 

 

מה זו תמונה/פסל קולי, למעשה? מה מאפיין אותה? 

 

לרוב אני מתמקד במלים עם משמעות ובפירוק שלהן בנסיון לייצר משהו אחר ולהפוך את המלים לתמונות קוליות דרך חזרתיות, שימוש במרקמים של מילים, מקצבים שונים של משפטים וכדומה. להבדיל מספוקן וורד למשל שבבסיסו יש ביטוי עצמי עם טקסטים שמדברים על זהות ולעתים עובדים עם איזה ביט או איזה תבנית קצבית, הסגנון שלי נוצר ממשחק וחקירה של המקצב הפנימי של הטקסט וההגייה עצמה והוא יוצר משהו הרבה יותר מופשט. 

 

 

איך קיבלו תלמיד שעובד בעיקר על הקול? האם הרגשת מאוד זר ושונה? האם הרגשת שידעו איך לכוון אותך בתחום הזה? ומה קורה שם היום?

 

הייתי ברוח של בית הספר, לגמרי. הם הבינו את האמנות שלי. עשיתי שפה חזותית ששומעים אותה ולא רואים אותה. למרות שמצאתי את זה בעצמי, ואף מורה לא יכול היה לקחת אותי לשם - ברגע שהבאתי את זה כולם תפסו את העניין. וזה גם היה מצחיק וקומוניקטיבי אז לא הרגשתי שאני זר. 

 

לדוגמא בפרויקט הסיום שלי ״טייפ-מן״ עבדתי עם טייפ וקסטות. הקול שלי היה מוקלט בטייפ וניהלתי איתו כל מיני יחסים. זה היה גם סוג של תיאטרון בובות במובן מסוים - כאילו הייתי בובנאי של הקול שלי.

 

 

"TAPEMAN"

 

 

למרות שאני לא כ"כ בקשר עם בית הספר כיום אני יודע שבסה"כ הפן הקולי מאוד התפתח בחזותי. מעבר לשיעורי קול יש להם אנסמבל קולי, הרכבים קוליים ומקהלה. דווקא יש הרבה קול בבית הספר לתיאטרון חזותי.  

 

 

קצת מפתיע, כי כשאני חושב על המונח 'חזותי' האסוציאציה הראשונה אינה קשורה לקול.

 

הצד הקולי והמוסיקלי והסאונד הוא חלק מאוד אינטגרלי בכל ה Visual Theatre. זה לא באמת רק ויז'ואל - זה אודיו-ויז'ואל. בכל התיאטרון הזה הסאונד מאוד חשוב. הרי זה תיאטרון שהוא לא תיאטרון של טקסט, הרבה פעמים הסאונד והמוסיקה והקולות הם יותר חשובים מהטקסט אז זה נכון לא רק לגבי החזותי אלא באופן כמעט גורף בתחום. בתיאטרון חזותי ופיגורטיבי היום משלבים זמרי אופרה ויוצרים אופרות חזותיות, תיאטרון בובות כולל המון עבודה קולית, וזה חלק אינהרנטי בעולם הזה. שם קורים הדברים הכי מקוריים ומעניינים. 

 

לדוגמא המלחין הגרמני היינר גבלס יוצר תיאטרון מוסיקה חזותי עם עבודה קולית מדהימה.

 

 

אוקיי, אז סיימת את הלימודים. מה משם?

 

בתום הלימודים פיתחתי קריירה כפרפומר והופעתי במסגרות שונות. בהתחלה התחום היה קצת קשה לעיכול וחלק ניכר מהעבודות שלי היו שיתופי פעולה עם מוסיקאים מתחומים של ג'אז ומוסיקה אקספרימנטלית. הייתה לי הרגשה שצריך את מוסיקה בשביל להקל על המאזין. הרבה שנים עבדתי בין השאר עם נגן הבאס ז'אן קלוד ג'ונס, עבדתי גם עם הפרקשניסט חגי פרשטמן שהוא פרקשניסט רוק, ועם אילן גרין מנקמת הטרקטור. 

 

 

 

 

 

בהתחלה זה היה באמת פרינג' או עולם בין-תחומי וגם הופעתי הרבה בסצינה של המוסיקה האקספרימנטלית. בתיבה ביפו ובגדה השמאלית בת"א למשל. בהמשך זה התרחב והפך להיות פחות תיאטרון ומוסיקה ויותר פרפורמנס ארט ושירה. אני מופיע בפסטיבלים של פרפורמנס, במוזיאונים, בתערוכות וההקשרים הפכו להיות יותר אמנות חזותית. בעולם השירה גם היה עניין במה שאני עושה והוזמנתי להופיע במסגרות שונות כמו פסטיבל השירה במטולה.  

 

אני כל הזמן זז בין תחומים. זה לא שיש כ"כ סצינה מסוימת של הדבר שאני עושה. אני נמצא איפה שיש עניין. 

 

 

יש לי כמה שאלות שמעניינות אותי כמורה לפיתוח קול:

כיצד אתה מתחזק את הקול שלך?

 

היו תקופות שהייתי מתאמן. היום אני עובד לפי הצורך אבל בעבר היו לי חימומים ודברים כאלה. בשנת 2000 גרתי בברלין ולמדתי בדרום צרפת במרכז רוי הארט, שזה מרכז לעבודה קולית על שם שחקן בריטי מאוד מפורסם שבו לומדים שיטה של עבודה קולית שהיא מאוד פיסית, מרחיבה את המבע ההבעתי של הקול וגם מחפשת להרחיב את האישיות דרך הקול. גם המורה שלי רות וידר שהזכרתי קודם, וגם אני למדנו שם טכניקות של עבודה קולית. 

 

 

איזה סוג של תרגילים למשל?

 

חימום פיזי מאוד אינטנסיבי, עבודה על פרויקציה וזריקת הקול, היה גם שימוש בפסנתר - לא כדי לשיר סולמות אלא כדי להגיע לפיץ' שנכון לטקסט מסוים או דמות מסוימת למשל. זו עבודה של חיפוש שנועד להפיק קול בגבהים שונים כשער לכל מיני אלמנטים אמנותיים. חקרנו שם דברים שלא מתעסקים בהם בפיתוח קול, כמו למשל המקום שבו הקול נשבר בין קול החזה לקול הראש. 

 

אצל אתי בן זקן למדתי תרגילי נשימה שאני מתרגל עד היום לפני שאני עובד בצורה אינטנסיבית. בנוסף לזה לפעמים אני עושה תרגילי דיקציה, למרות שברוב החזרות ובתהליך היצירה עצמו אני מתעסק בדיקציה. 

 

כשאני מלמד תמיד יש בשיעורים חימום. עם סטודנטים זה הכרחי כדי להביא אותם למקום שבו הם יותר מחוברים לגוף. 

 

רוב התרגילים בעיקר סובבים סביב אקספרימנטציה. זה לא שאני צריך שהקול שלי יהיה ״יפה״. זה לא מעניין אותי. 

 

"גולם"

 

אתה אוהב את הקול שלך?

 

כן, אני חושב שכן. עברתי עם זה דרך. 

בהתחלה לא אהבתי את הקול שלי בעברית, עבדתי רק באנגלית. הרגשתי שבאנגלית יש לי משהו בקול שלא נמצא שם בעברית. 

באנגלית אפשר לשחק ברכות עם אינטונציות דיפתונגים וקצה הלשון ולהביע הרבה עם אלמנטים מאוד עדינים. בעברית זה יותר קשה. 

לקח לי הרבה שנים לאהוב את הקול שלי בעברית. 

היה שם משהו חסום. וגם הייתי צריך ללמד את עצמי איך לעבוד עם עברית. זה משהו אחר. יש לעברית קצב ומוזיקליות שונה שלקח לי זמן לגלות אותה, ההגיה של העיצורים הגרוניים מאיטה את מהירות הדיבור, והטמפרטורה של המבע הרגשי של השפה חמה יותר, כלומר שאני צריך פרסונה שונה לגמרי מהפרסונה שלי שמדברת אנגלית. 

 

 

 

אחת היצירות שלך שראיתי היא I LION YOU  ובאופן כללי אני חושב שאתה משתמש בכל מני אפקטים קוליים מתקדמים ואגרסיביים. איך היה המסע שלך בגילוי של המקומות האלה? 

 

"I LION YOU"

 

 

אני שואל כי זו הפקה שידועה בסיכון קולי, ועשויה לגרום לכל מני פציעות אם לא עושים אותה נכון, ולכן מעניין אותי איך התמודדת עם זה. 

 

אני חושב שהחימום הקולי והגופני כנראה עזרו לי. איכשהו לא הזקתי לקול שלי. דווקא בתקופה הלא ארוכה שבה למדתי לשיר הרגשתי שהשירה הרבה יותר עייפה אותי. הרגשתי שאני צריך הרבה יותר להיזהר. הקולות שאתה קורא להם אגרסיביים דווקא לא דורשים הרבה עבודה מהדבר העדין הזה שאנחנו קוראים לו מיתרי הקול. דווקא שירה דרשה ממני הרבה יותר עבודה. 

 

המורה הכי טוב לפיתוח קול שלי היה בעצם מכשיר ההקלטה. למדתי להבין ולהכיר את הקול שלי דרך המשחק עם ההקלטה ודיאלוגים עם הקול המוקלט שלי. 

 

הדגש לא היה על האקספרסיה של הקול של הסובייקט האנושי של הזמר, השחקן, הקול המבטא רגשות. דווקא יותר עניין אותי לחקור את הקולות הלא אנושיים של החיה, הרובוט, הרוח, הנוף. 

 

 

אני חושב שהשימוש שלך בקול הוא מאוד מרשים ומעניין ואינטואיטיבי, והוא מפותח גם אם לא עשית דרך ארוכה של פיתוח קול לשירה.

 

אולי דווקא הניתוק הרגשי הזה היה מה שאפשר לך לגלות המון סאונדים מבלי ללחוץ ולאמץ את הקול וללא התסכול שחווים זמרים כשהקול שלהם לא עושה מה שהם רוצים שהוא יעשה. 

 

תמיד התייחסתי לקול שלי כאובייקט, כמשהו חיצוני לי, כחומר. אני לא הייתי במרכז. עם הטייפ שיחקתי משחקים והשתמשתי באפקטים וכל מגרש המשחקים הוא אחר לחלוטין. 

 

בהמשך עבדתי המון עם דימויים קוליים של חיות או רובוטים. אז פעם הייתי אריה, פעם הייתי עכבר, או ינשוף מצד אחד ולעתים השתמשתי בחיקוי של מערכת ניווט למשל מצד שני. בנוסף היה גם שימוש בקול ליצירת SOUNDSCAPE. כלומר, יצירת שכבות של קולות שמחקים כל מיני רעשים ונופים. אני מכנה הרבה מהעבודות שלי ״ציורי מילים״, אלו הם פורטרטים קוליים שיוצאים מהמילים - דמויות, חיות, נופים ומכונות.

 

"Josef Sprinzak - Word Paintings"

 

 

בתור מורה לפיתוח קול זה ממש מעניין לחשוב איך ניתן להשתמש בגישה הזו כדי לנסות לשבור כל מיני קירות וחסמים אצל תלמידים. כי דווקא אדם שעסוק בלחפש משהו "טוב" ו"יפה" ו"נכון" ו"איך צריך" עשוי לעשות הרבה יותר נזק מאשר אדם שחווה את העולם כמו ילד סקרן שמתנסה עם הקול שלו ומגלה אפשרויות. 

 

כמורה, אני בעיקר מלמד קורסים של עבודה עם טקסט ודיבור. מנסיוני הרבה יותר קשה להביא סטודנטים להשתמש בצורה אחרת בקול הדיבור שלהם. אולי כיוון שהדיבור הרבה יותר מחובר לאישיות ולזהות וכיוון שאנחנו כל כך רגילים לדבר כל חיינו באותה צורה נוצר קיבעון ומביך לשנות את זה. 

 

 

 

רציתי לשאול אותך לגבי מבטא. אחת היצירות שלך היא "פרדיננד" ובה אתה מדבר ספרדית במבטא שנשמע ספרדי לפחות באוזניי, אבל כשאתה מדבר באנגלית במבטא ספרדי המבטא הרבה פחות ספרדי. 

 

"Ferdinand the Bull"

 

 

תראה, כל היצירה גם אירונית. אני דווקא דובר ספרדית לא רע, אבל ניסיתי לעשות קול של מעיין מספר מקסיקני ממערבון סוג ז' בשילוב עם דיבוב סטייל וולט-דיסני כיוון שהעבודה עסקה בקולוניאליזם. כל עניין המבטא כאן היה אירוני במכוון. 

 

אני לא מתעסק במבטאים שמסמנים תקופה ומקום כמו שאתה הזכרת שנהוג למשל במחזות זמר ובתיאטרון באנגליה. אני אוהב לעבוד עם כל מיני שפות אבל זה אף פעם לא יהיה מתוך איזשהו ניסיון להצליח לעשות את זה "כמו שצריך".

 

אני לא מגלם דמות אלא פסאדה שעושה דיבוב לעצמה ומשחק עם וויס אובר.

 

 

מצחיק שהזכרת דיבוב כי באמת הראיון הקודם עסק בדיבוב, ובו אירחתי את עינת אזולאי המקסימה שסיפרה על העולם הזה. והיה נשמע שיש סוג-של הפרדה בין עולם הדיבוב לעולם המשחק. 

 

 

אז דווקא בתוך העולם של ויזו'אל תיאטר היא עשויה למצוא את עצמה. יש מקום לשפה הזו של הדיבוב. אבל נכון, כביכול התיאטרון הריאליסטי לא כ"כ קשור לדיבוב. 

 

 

איפה לדעתך יכולות להיות נקודות ההשקה בין העולם של התיאטרון המסחרי והרפרטוארי לעיסוק בקול שמתקיים יותר בפרינג׳ ובפרפורמנס ארט?

 

אני חושב שקיימות נקודות השקה. לתיאטרון כיום נכנס גם הספוקן וורד למשל. גם הדיבוב נכנס, כי יש הרבה שימוש בוידאו ואנימציה בתיאטרון. 

 

אבל באמת יש איזשהו גבול שנובע מהניסיון של התיאטרון הרפרטוארי לייצר תיאטרון ריאליסטי, בה שחקן נדרש לגלם דמות שתשמע "טבעית״ ואמינה. זה משהו שאני לא כ"כ עושה ולא מתעניין בו. 

 

 

"Josephine"

 

 

זו אבחנה חשובה, אבל באמצעות העבודה שלך ניתן לעזור לשחקנים לעצב דמות עם סאונד ייחודי וספציפי וזה נראה לי מתבקש. 

 

נכון, ללא ספק. העבודה שלי יכולה לתרום לשחקנים. 

הרבה מהתרגילים שאני מלמד מתעסקים בפעולת הדיבור (speech act) - איך לעשות פעולה בעזרת הדיבור באמצעות שינויים באופן הגיית המשפט והאינטונציה. לא תמיד מלמדים את זה בשיעורי משחק כמו שצריך, כי זה בא מתוך הבנה של השפה והתחביר. במשחק ישר הולכים לסאב-טקסט. יש פה משהו שהוא יותר ראשוני מסאב-טקסט. 

 

 

אצלנו בלימודים היתה מורה לקול שעבדה איתנו על מונולוגים בדיוק מהכיוון הזה של אינטונציה, הגייה ועיצוב דמות תוך שימוש מודע במילים ובשפה. היא עבדה איתנו גם על טקסטים מורכבים כמו שייקספיר ובני זמנו. 

 

לאן להערכתך מתקדם תחום העיסוק בקול?

 

הפן הטכנולוגי היום מאוד מרתק ולדעתי יתחיל להיכנס לאמנות הקול. רולאן בארת דיבר על ״הגרעין של הקול״ וטען שיש משהו בקול ששייך לאישיות של האדם ואי אפשר לקחת את זה ממנו. ובקרוב אולי אפשר יהיה לעשות את זה גם באמצעות טכנולוגיה. 

 

באמצעות בינה מלאכותית וטכנולוגיות של למידת מכונה ניתן היום לייצר ״דיפ-פייק״ של קול של אדם. כלומר, ניתן לדגום קול של מישהו וללמד אינטליגנציה מלאכותית לדבר בקולו - ואז היא יכולה להגיד כל טקסט שתזין לה בקולו של האדם. הטכנולוגיה הזו מאוד מפותחת היום ויכול להיות שבקרוב גם זמרים שמתו יתחילו לשיר שירים שהם אף פעם לא שרו. 

 

אני חושב שאולי נתחיל לראות מופעים קוליים של כל מני אוואטרים שלא קיימים אבל יש להם קולות שישמעו אמיתיים. זה כבר מעבר לדיבוב, זה באמת לייצר קול אמיתי מלאכותי. מבחינה קונספטואלית זה משפיע על כל היחס שלנו לקול. 

 

"האיש שלא הבחין בשום דבר" (צילום: דוד קפלן)

 

 

ומה אצלך צופן העתיד? אתה עובד על משהו חדש? 

 

בתקופה האחרונה אני מתעניין בעבודה עם אנסמבל. אני כותב עכשיו יצירה לאנסמבל קולי קטן שמשלבת דיבור, שירה ומעבר בין עושר של מבעים קוליים נוספים כמו משחק ריאליסטי, ספוקן וורד, דקלום רצ'יטטיבי, ושירה מלודית ובכולם אני שם דגש על המחויבות למילים ולשפה. הפעם אני גם כותב את כל הטקסטים בעצמי -  שזה משהו שלא עשיתי קודם בהיקף כזה. 

 

איפה אנחנו יכולים לעקוב אחרי העשייה שלך?

 

 

 מוזמנים לעקוב בשמחה בפלטפורמות השונות -


Vimeo  |  YouTube  |  SoundCloud

 

 

Share on Facebook
Please reload