שירה

מנימוקי השופטות
כל כך הרבה אנשים (ודומיהם) צולחים מסלול חיים בשיר "דרך חיים", והשינויים שהם עוברים מתוארים בנגיעות עדינות אבל בועטות, אירוניות אבל עצובות, ובעיקר נוגעות ללב: מהזִקנה שהופכת אנשים לקשים ומדלדלת ומצמקת לא רק את הנפש אלא גם את הגוף; דרך החיים שגובים את מחיר הבחירות שנעשו במהלך הדרך; וכלה במי שלמדו בדרך הקשה להתרכך, אפילו לחבק את מי שצמא כל כך לחיבוק של אב.

השיר מפגיש את הקוראים עם דמויות אנושיות, מכמירות לב, משולבות ברגעים מהבית, מהמשפחה, מפיסות של חיי שגרה, והקוראים מתכרבלים יחד איתן תחת אותה שמיכה, וחשים את השינוי ואת הדרך שהן עברו.

הכותב.ת מפליא.ה לשרטט תמונות מוחשיות: כוס התה שהפכה למים דלוחים, ניקוי המשקפיים, המחבט שדופק שטיחים, והפיתה החמה המלאה בחומוס – שכמעט ניתן לחוש את טעמה. בתום הקריאה השיר אינו מתפוגג מיד אלא מותיר תחושה שנעה בין צער, חמלה והזדהות. ומה מיוחד יותר משיר שמהדהד בך גם בסיום קריאתו?