עינת אזולאי - קצה הקרחון על דיבוב (מקצועות הקול א')

את עינת הכרתי באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ולמרות שאני למדתי במחלקה הקלאסית והיא במחלקה הרב תחומית - ולא היינו מאוד קרובים, תמיד הרגשתי שיש בינינו קשר מיוחד של אהבה למחזות הזמר.

כבר הרבה שנים שאני יודע שהיא עוסקת בדיבוב דרך תלמיד מדבב שעבד איתה, ומאז קולה נשמע בסדרות רבות וכן באחד מסרטי האנימציה המצליחים ביותר בעולם - לשבור את הקרח (מדבבת את דמותה של אנה).

נפגשתי עם עינת כדי קצת לשמוע על עבודת הדיבוב, והיה מרתק.

צילום - תומר לופסקו

אז אנחנו הכרנו באקדמיה, וכבר אז זכור לי שעסקת בדיבוב. ספרי קצת על הדרך שלך לפני כן?

בטח. בתור ילדה הייתי ״ילדת חוגים״, מגמת מחול בתיכון, להקות שירה, ודווקא משחק קצת פחות. כשהגיע הזמן ללכת ללמוד היה נראה לי נכון לגשת לבחינות של ״בית צבי״, שידוע בדגש שהוא שם על תחום מחזות הזמר.

בבית צבי לא כ״כ מצאתי את עצמי ובמהרה הבנתי שהמקום לא מתאים לי, והפסקתי את הלימודים בתום השנה הראשונה.

לקחתי קצת צעד אחורה מהתחום, וזו היתה תקופה לא פשוטה של חיפוש עצמי. חיפשתי כל מיני כיוונים, התייעצתי עם אנשים ובין היתר הגעתי גם לפורום דיבוב בתפוז.

(איזה ישן...!! אנחנו זקנים)

בתור חובבת דיסני מושבעת, תמיד חשבתי שזה תחום מרתק! דרך הפורום למדתי קצת יותר על התחום, שמעתי על כל מיני קורסים וכך התחלתי לחקור ונרשמתי לקורס של עוזי פוקס באולפני נ.ל.ס.

בחרתי בקורס הזה כיוון שנ.ל.ס היה בזמנו האולפן היחיד שגם עבד בתחום וגם עשה קורסים, אז קיוויתי שאם אהיה מספיק טובה יקחו אותי לדבב באולפן. את הקורס העבירו טליה ברקאי ושרון בורגאוקר המעולים שמהם למדתי המון. תוך כדי גם הבנתי שהקול שלי ממש מתאים לדיבוב. ואכן כמה חודשים מסיום הקורס, הזמינו אותי לדבב שם את פוקימון.

איך האקדמיה קרתה בתוך כל זה?

באותה תקופה של עצירה וחיפוש אחותי הציעה לי לדבר עם חברה טובה שלה, ניבה אשד, שלמדה באקדמיה.

ניבה מהממת! שרנו יחד במקהלה הקאמרית. אבל ניבה היא זמרת קלאסית. איך זה קשור?

היא סיפרה לי על האקדמיה וזה נשמע לי ממש מעניין. אהבתי את זה שמדובר במוסד ללימודים גבוהים ושיש תואר במוסיקה קלה. פניתי להרבה אנשים שבדיוק למדו כבר כמו לי טפרברג, אריה בורשטיין ונטע נמרודי ושאלתי מלא שאלות. למדתי מהניסיון עם בית צבי והפעם הגעתי מוכנה וידעתי לאן אני מגיעה ולמה אני נכנסת. כיוון שלא היה לי ידע בתיאוריה הייתי צריכה להשלים פערים, ואז ניגשתי לבחינות והתקבלתי!

אחרי שהתחלתי ללמוד גיליתי שהשכבה שמעליי יחסית קטנה ובמסגרת המחקר שעשיתי דיברתי עם כ-ו-ל-ם. זה היה מצחיק.

מעולה! זה גם בטח מאוד נעים להתחיל ממקום שאת כבר מכירה קצת אנשים ויש עם מי להתייעץ.

איך הייתה החוויה שלך באקדמיה?

החוויה באקדמיה הייתה הפוכה לגמרי מבית צבי. הרגשתי שייכת, מוערכת, פורחת. למרבה האירוניה באקדמיה נחשבתי ״לשחקנית״, בעוד בבית צבי נחשבתי ״לזמרת״.

הרגשתי טיפה שונה כי לא כתבתי ויצרתי, וכזמרת נמשכתי לדברים התיאטרליים. אבל קיבלו את זה יפה והרגשתי שאני לומדת ומתפתחת והייתי מרוצה.

עינת בשיר טנגו כפר סבא בתקופת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

אם היה בארץ תואר נורמלי במחזות זמר היה נחסך ממך כל הבלבול הזה נראה לי. ואיך הלימודים השתלבו עם הדיבוב שלך?

בתקופת האקדמיה דיבבתי ממש מעט, רק בתום האקדמיה (4 שנים) הדברים התחילו להתקדם יותר עם הדיבוב. זה לוקח זמן, ודורש הרבה עבודה. לקח לי שנים להתברג וזה דרש עבודת קידום עצמית מטורפת, טלפונים לאנשים שעבדתי איתם ושמירה על קשרים. בנוסף, האולפן בו עבדתי נסגר, ומצד אחד זה היה חבל, מצד שני נפתחו לי הזדמנויות במקומות אחרים כיוון שהאנשים שאיתם עבדתי התברגו באולפנים אחרים.

הרבה אנשים שואלים אותי היום איך מגיעים לדיבוב ולא מבינים כמה זה קשה.

מצד שני, הצלחת להתברג בעולם הזה בלי הכשרה של שלוש שנים במשחק, והרי מדובר בעבודת משחק לכל דבר! אני יודע שבתיאטראות זה מאוד קשה להתברג בלי לעבור בדרך הזו של הכשרה במשחק.

לפעמים אנשים חושבים שדיבוב הוא ״לא משחק באמת״ כי לא רואים את הבעות הפנים והגוף. אבל האמת היא שמאוד קשה להעביר את מנעד הרגשות רק דרך הקול.

עדיין, מאוד קשה לקבל אודישן להצגה, לעומת זאת בדיבוב העובדה שלא סיימתי בי״ס למשחק לא הגדירה אותי, במאי הדיבוב יותר פתוחים בקטע הזה ונתנו לי הזדמנות על סמך המוסיקליות שלי, האנרגיה וגוון הקול. תוך כדי האודישן וגם בעבודה עצמה הוכחתי שאני יודעת גם לשחק.

ועכשיו כשאת במקום של הישגים ממש מרשימים בתחום הדיבוב, האם זה משחק לטובתך בעולם התיאטרון? האם יש במאים שעושים גם דיבוב וגם תיאטרון ויכולים לקחת אותך לשם?

האמת שלא כל כך. רוב הבמאים שעובדים בדיבוב מתעסקים רק בזה ועדיין מאוד קשה לקבל אודישנים. לעומת זאת, יש הרבה שחקנים מעולים שהגיעו מכיוון המשחק ועובדים הרבה בדיבוב, כמו הדר שחף מעין, ערן מור, ואחרים.

טוב אני נורא סקרן לדעת יותר על עבודת הדיבוב עצמה. איך זה עובד?

אז אני מגיעה לאולפן, לבד. כלומר כל שחקן מגיע בנפרד, ועובד עם הבמאי באופן פרטני. אנחנו מקשיבים לגרסה האנגלית ומנסים להיצמד אליה מבחינת הגוון, האינטונציה והאנרגיה של הדמות. צריך להצליח להבין בזמן אמת את המוסיקליות של המשפט. היום אני כבר עושה את זה אוטומטית, בלי שאני צריכה להקשיב למקור באנגלית בכל משפט. ברגע שאני מבינה את המהות של הדמות אני כבר יכולה להביא לשם את האמת המשחקית - וזה בעצם מה שנדרש, גם אם זה לא אותו דבר בדיוק כמו במקור באנגלית.

נשמע שזו עבודה יחסית די מבודדת לעומת עבודת השחקן בהצגות תיאטרון לדוגמא. מצד שני, זו עבודה מאוד קרובה ואינטנסיבית עם הבמאי, אחד על אחד. איך נראית העבודה?

העבודה עם הבמאי מאוד חשובה. הבמאי שם לב לתמונה הכוללת ומכוון אותי מבחינת הבנת הסיטואציה, דבר שישפיע על המשחק והאינטונציה.

הוא מוודא שאורך המשפט שלי מתאים לאנימציה, שהדיקציה ברורה, שהדינמיקה שלי נכונה ועוד המון פרטים שצריכים להיות מדויקים. חלק מהבמאים הם גם מוסיקאים במקצועם וממש מכוונים אותי מבחינה קולית כדי שנגיע לתוצאה הכי קרובה למקור.

גם כששרים בדיבוב, האידיאל הוא להישמע הכי קרוב למקור. לפעמים יכול להיות משפט מוסיקלי שהשחקן המקורי ביצע בצורה שהכי טבעית לו, אולי אפילו בלי לתת על זה המון מחשבה, אבל לי ייקח כמה טייקים להגיע למה שהוא עשה שם.

ואת מקבלת את התרגום מראש כדי ללמוד אותו ולהתכונן?

לא לא, הכל קורה במקום ובזמן ההקלטות. מתרגם מקצועי כמובן עובד על התרגום מראש אבל אנחנו רואים אותו לראשונה באולפן במהלך סשן ההקלטות. מה גם שלפעמים אנחנו נאלצים לעשות התאמות לתרגום כדי שהמילים יתאימו לתנועת השפתיים. לפעמים צריך לקצר או לשנות מילים כדי שזה יראה אמין.

כל סשן הקלטות כזה אורך בד״כ שלוש שעות, ודורש הרבה ריכוז. לכן צריך להגיע רעננים ולהיות גמישים. הרבה פעמים אני אקליט רפליקה (בדרך כלל משפט, או כמה משפטים מהרגע שהדמות התחילה לדבר ועד שסיימה) וזה יהיה בדיוק מה שרצה הבמאי אבל צריך להקליט שוב כדי למשוך הברה אחת או לעשות שינוי מאוד קטן ולחזור על כל השאר בדיוק אותו דבר. זה לא פשוט. יש אנשים שנרתעים או מתעייפים מזה.

אני נהנית מהעבודה עצמה ולא רק מהתוצאה, אבל זו עבודה קשה שדורשת המון ריכוז וסבלנות. בעיקר כשמדובר בסרט כמו ״לשבור את הקרח״. רמת הדיוק הנדרשת בסרט לעומת סדרה היא גבוהה לאין שיעור כיוון שהסרט מוקרן על מסך ענק בקולנוע. כל הברה חייבת לשבת בדיוק מופתי וכל פרט קטן משמעותי.

לפי החישוב שלי, את מדבבת כבר כעשור, נכון? ספרי לנו קצת על רגעים מרגשים?

לפעמים בסדרות כמו הרעשנים, אלנה מאוולור, זואי ורייבן (סדרת לייב אקשן לנוער) אני ממש נהנית מהסדרה ועוקבת תוך כדי ההקלטה אחרי העלילה וזה ממש כיף להיות חלק מזה. יש גם דמויות מיתולוגיות שגדלתי עליהן ופתאום זכיתי לדבב אותן, כמו מיני מאוס ודרדסית.

היו כמה פרקים של טלטאביז שביקשו ממני להיכנס לנעליה של ״פו״ - זה היה מאוד מאתגר כי במעט ההברות שהיא מוציאה הכל מאוד אוורירי והיה קשה להעביר סשן שלם כמה שעות עם המון אוויר בקול. אבל התוצאה היתה משתלמת ומאוד התרגשתי לגלם דמות כ"כ אייקונית.

בסרט השני של לשבור את הקרח (שיצא לא מזמן!) יש לאנה שיר שלם שבו היא שרה תוך כדי שהיא בוכה בטירוף - "לעשות מה שצריך". זה היה סופר מאתגר - בעיקר רגשית, כי כל פעם שעצרנו הייתי צריכה ״להתניע״ את הבכי מחדש כשחזרנו להקליט. מה גם שזה גם קשה יותר לדייק בצלילים תוך כדי בכי. זה היה אחד הרגעים המאתגרים והמספקים ביותר שיצא לי להקליט.

מדי פעם אני מקבלת בקשות מאנשים להקליט ברכה לילדים/אחיינים/נכדים שלהם, בד״כ בתור אנה. לפעמים אני מקבלת חזרה סרטון עם התגובה של הילדים - וזה מרגש כל פעם מחדש. זה כיף לדעת שבמעט מאוד מאמץ אני יכולה לשמח ילדים.

ואיך הגעת באמת ל״לשבור את הקרח״? פשוט פנו אליך כי הכירו אותך? מה היה התהליך?

האמת שזה היה סוג של ״סיפור סינדרלה״. אחרי כמה שנים של דיבוב בסדרות, רציתי מאוד לעבוד עם שרון כהן. שמעתי שהוא פרפקציוניסט ומקצוען והייתה לי תחושה שזו תהיה חוויה מיוחדת לעבוד איתו. הבעיה הייתה שהוא תמיד עבד מאוד קשה ולא הצלחתי להגיע אליו לאודישן, למרות שכבר הכירו אותי באולפן שבו הוא עבד באותה תקופה.

כשבסופו של דבר הצלחתי להשתחל לאודישן, זה היה אודישן כללי, כלומר לא לתפקיד ספציפי, על מנת ששרון יכיר אותי ובתקווה שיזמין אותי לעבוד איתו בעתיד.

שרון בחן אותי על משהו שהיה לו במקרה על שולחן העבודה במחשב - ״לשבור את הקרח״. לא ידעתי שהוא היה בעיצומו של תהליך הליהוק לסרט ושכבר נשלחו המון אודישנים לאישור דיסני בחו״ל.

האודישן עצמו היה מדהים ונהניתי מכל רגע, אבל לא היו לי ציפיות ובכלל לא ידעתי שהתפקיד עדיין לא אויש. כעבור כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מהמפיקה באלרום שבישרה לי שקיבלתי את התפקיד... והשאר היסטוריה!

הנה סרטון קצר על העבודה על ״לשבור את הקרח״

צילום - תומר לופסקו

אוקיי, יש לי שאלה של מורה לפיתוח קול.

איך למדת לשנות את הקול כדי להתאים אותו לדמות אותה את מדבבת? את חושבת על זה במונחים של ׳עכשיו אני ארים את החיך הרך׳ או ׳אני צריכה פה להרים את הלארינקס׳ או ׳יותר חיוך׳ כדי להבהיר את הקול?

האמת שאני בעיקר משתמשת באוזן, ברגע שאני שומעת את הדמות המקורית זה קורה באופן אוטומטי. אבל אני כן מודעת כבר שלמשל אם אני צריכה לדבב קול של בן (ילד) אני אשתמש בחיך חצי מורם (אפקט ״מצונן״), אם אני צריכה להיות ילדה אז אני אעלה את הלרינקס ואם אני צריכה לשחק מכשפה או אישה רעה ״קלאסית״ אני אוסיף המון טוואנג. לפעמים אני צריכה להוסיף יותר אוויר לקול ולפעמים לחקות מבטא או לקות דיבור. וגם לפעמים צריך להשתמש בפנים כדי לייצר את הגוון הספציפי - כמו בדמות של ״גועל״ מ"הקול בראש".

הזכרת גם שעשית לאחרונה עבודת וויס אובר על סדרה חדשה ״הפלנטונים״. ספרי במה זה שונה מעבודת הדיבוב?

זו היתה חוויה מדהימה. למרות שהתוצאה כביכול דומה, התהליך שונה לגמרי. הקלטנו את זה עם כל השחקנים יחד באולפן. הראו לנו סטורי-בורדז ושלבים ראשוניים של האנימציה, וקראנו יחד את הטקסט.

להבדיל מדיבוב, פה האנימציה תצטרך להתאים את עצמה אלינו ולא להפך. וזה מאפשר חופש מסוג אחר. בנוסף עבדנו עם ארבעה מוסיקאים שונים שכתבו את השירים לתוכנית - רני גולן, חזי שקד, עדי כהן וברוך בן יצחק. ההפקה בחרה לעבוד עם מוסיקאים שונים כדי שיהיו מספר סגנונות מוסיקליים בתוכנית וזה ממש מגניב.

המוסיקאים עבדו איתנו באולפן וזה היה שינוי מרענן מעבודת הדיבוב אותה הכרתי.

הדמות שאני מגלמת היא ״סולינה״ וכשמה כן היא, סופרנית אריסטוקרטית עם הרבה גינונים ייחודיים.

אז בעצם את הראשונה והיחידה שגילמה אותה! זה מרגש. ולחלוטין מובן למה זה שונה מדיבוב.

העמקנו היום בעניין הדיבוב, אבל אני יודע שיש עוד המון דברים אחרים שאת עושה ועשית, כמו ״שיער״ בקאמרי ו״איה פלוטו?״. אשמח אם תזכירי בכמה מילים פרוייקטים אחרונים שהיית מעורבת בהם.

נכון, אני חושבת שחלק מהכיף של המקצוע זו הורסטיליות. כל יום נראה אחרת לחלוטין. שיחקתי ב״שיער״ בקאמרי, ב״רובין הוד״ של אורנה פורת ובהצגות נוספות.

אני גם מופיעה עם תזמורות שונות - ב״איה פלוטו״ עם התזמורת הקאמרית, ב״צלילי שבת״ עם האנדלוסית אשדוד ועוד. אני חברה בהרכב אקפלה בשם ״ווקה שבת״ של בית אביחי ובשנים האחרונות אף נמצאת בצד השני של הקונסולה כעוזרת במאי ומפיקה של אירועים מטעם חברה בשם ״קבוצת אורפאן״.

ודבר אחרון, מהם הטיפים שהיית נותנת למי שקורא את הפוסט הזה ורוצה להתנסות בעולם הדיבוב?

אני ממליצה לעשות קורס - יש היום כמה קורסים טובים שמלמדים את המושגים הכלים הבסיסיים במקצוע ומאפשרים התנסות וצבירת ״שעות טיסה״ ויצירת דמו. לאחר הקורס, עם דמו ביד שמשמש כתיק עבודות - צריך הרבה סבלנות ונחישות כדי להתקדם צעד צעד ולהתברג במקצוע אבל ברגע שמצליחים - זו העבודה הכי כיפית בעולם!

עקבו אחרי

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square