Please reload

Please reload

אפקטים קוליים וגראולינג

August 6, 2017

במשך הרבה שנים הסתובבתי בעולם עם תחושה שהקול שלי הוא מאוד עדין. הייתי מצטרד בקלות אחרי שירה ומקנא באנשים שיש להם ״קול מפלדה״ קול כזה שהוא תמיד שם בשבילם, תמיד נשמע טוב ועושה מה שהם רוצים. בנוסף לקח לי המון זמן ״להתחמם״.. הרבה יותר מלאחרים ופשוט הנחתי שהקול שלי הוא ״מיוחד״.

 

היום אני יודע ששריתי בקונספציה שגויה על הקול שלי, ושבעצם לא ממש ידעתי מה אני עושה.. וגם כשכבר למדתי למצוא מיקום טוב ובריא לקול שלי, היה לי קשה להרפות ממנו ולמצוא צבעים נוספים ובוודאי לשיר שירים שחורגים מהמקום הבטוח ו״הנכון״.

 

הסוד הוא בחיפוש.

 

השבוע נחתה עלי תלמידה עם בקשה לעבוד על משהו דחוף. הקלטות שיש לה בעוד שבוע.. משהו שהפילו עליה ברגע האחרון ושהיא צריכה עזרה להתמודד איתו.

 

משיחה קצרה היה ברור שהשיר לא יושב לה באזור הנוחות, ושהיא מרגישה מאוד חסרת בטחון לגבי הסאונד שלה. בתאכלס השיר הצריך שימוש ברגיסטר הגבוה בקול שלה, רגיסטר שהיא לא עבדה עליו מעולם, והיא לא יודעת איך להתמודד איתו.

 

זה כשלעצמו מעורר חשד לגבי טיבה של המורה שעבדה איתה עד כה. שכן, לעבוד רק על חלק קטן מהקול שלך זה קצת כמו לסבן רק פלג גוף אחד במקלחת... ועשוי לעשות יותר רע מטוב.

 

אחרי שעבדנו במשך שעה על השיר עם שימוש בקול ראש ומיקס וניסינו ליצור אחידות קולית מסויימת הגענו לתוצאות לא רעות בכלל. עדיין היה אויר בקול אבל לדעתי הגענו לסאונד די קוהרנטי לשיר ועכשיו צריך לתרגל לתרגל לתרגל. הבעיה היא שהתלמידה לא אהבה את הסאונד ששמעה ולא היתה מורגלת לתחושות הכרוכות בהפקה שלו. בהקשר זה צריך גם להזכיר שאנחנו שומעים את עצמנו אחרת לגמרי מאיך שאנחנו נשמעים באמת. זה מטעה. עדיף תמיד להתרכז בחיפוש, ובתחושות בגוף.

 

 

במהלך שנת הלימודים שלי ב-GSA ההפקה הגדולה שעשינו היתה אבניו קיו. כשהתקרבו הליהוקים הרגשתי יחסית רגוע - את כל התפקידים חיבבתי, חשבתי שהם מגניבים ביותר ושיהיה כיף לגלם כל אחת מהדמויות, אבל עם זאת גם ממש פחדתי שאלוהק לטרקי מונסטר.. כי, כמו שאמרנו.. הייתי שרוי בקונספציה שהקול שלי עדין ורגיש וחששתי שהקול הייחודי של טרקי מונסטר שיהיה עלי להפיק (גראולינג) יפגע לי בקול ויהרוס את כל מה שהשגתי במהלך שנת הלימודים. אולי אפילו ייצור נזק לטווח ארוך.

 

 

אבל, כמובן.. עם המזל שלי - זה התפקיד שקיבלתי.

 

 

בתחילת תהליך החזרות חיפשתי מידע וחומר קריאה על אפקטים קוליים, לצערי לא מצאתי הרבה דברים חיוניים.

האינטרנט מלא בסרטונים של כל מני ילדים וזמרים שאוהבים לשיר מטאל. חלקם מדברים הרבה שטויות, החלק האחר- גם אם הם מצליחים להפיק את הסאונד - לא ממש מצליח להסביר איך מגיעים אליו.

 

התחלתי להתנסות. כל יום עשיתי תרגילים, הקשבתי לביצועים, והתייעצתי עם כל מי שהיה בסביבה. לאט לאט הצלחתי לייצר את הסאונד מבלי ליצור גירוי לא נעים במיתרים. היה לי הרבה יותר פשוט למצוא את הסאונד הזה ברגיסטר הנמוך, ולאט לאט לקחתי אותו יותר ויותר גבוה. זה היה תהליך של חיפוש.

 

במסגרת ההפקה הוקצו לנו שיעורי קול (דיבור) ושיעורי שירה עם מורים רלוונטיים. למעשה המדריכה הקולית שעבדה איתי על הדיבור היא אשת מקצוע שעושה את זה כבר שנים רבות בהפקות בווסט אנד. עם זאת, לא היא ולא המורה לפיתוח קול ידעו לעזור לי ולכוון אותי למציאת הסאונד הנחוץ. העבודה התנהלה יותר כתהליך של חיפוש עצמאי שלי, והתייעצות לגבי הממצאים והאפשרויות השונות עם אותן מורות.

 

מצד אחד - זה היה קצת מאכזב וגם קצת מלחיץ. התאכזבתי שמציבים מולי דרישה למשהו שאני לא יודע איך לעשות ולא מספקים לי את הידע הנחוץ כדי לעמוד בדרישה הזו. מצד שני, זה היה שיעור לחיים! פתאום הבנתי שזה מה יש.. ועם זה חייבים לנצח.

 

 

SNAP OUT OF IT AND MAKE IT WORK!

 

 

לאט לאט התפיסה שלי התחילה להשתנות. העבודה הקשה היא שלי. הקול הוא שלי ואף אחד לא יכול להגיד לי מה מרגיש נכון או לא.. במיוחד כשמדובר בעניין כ״כ רגיש של אפקטים די אגרסיביים. לקחתי יותר אחריות. עבדתי יותר קשה. נקטתי באמצעי מניעה שכללו שתייה רבה, הנעה של הקול ברגיסטרים הגבוהים, ואינהלציות של אדי מים (סטימינג).

 

סטימינג הוא אמצעי יעיל לשמירה על המיתרים לחים ובריאים. בזמנו לא היו לי עזרים מיוחדים והשתמשתי בבקבוק קולה שגזרתי את החלק העליון שלו והלבשתי אותו על כוס. העקרון הא מאוד פשוט - שאיפה של אדי מים רותחים. באופן הזה המים מגיעים ישירות למיתרים ושומרים עליהם לחים וגמישים.

 

השימוש בכוס ובבקבוק לא היו נוחים במיוחד, אבל עשו את העבודה. יש בשוק היום כל מני סטימרים שאפשר לקנות, אבל לאחרונה נתקלתי במוצר שנקרא מכשיר TPV שאני בהחלט ממליץ עליו. מדובר בבקבוק מיוחד שמאפשר שתי פעולות רצויות - גם את הסטימינג בנשימה וגם את הנעת הקול בשאיפה. פרטים נוספים על המוצר ניתן למצוא כאן

 

 

 

חזרה לחיפוש.

אם אנחנו מגבילים את עצמינו ואת השימוש הקולי שלנו למה שאנחנו רגילים ויכולים לעשות בקלות, או למה שאנחנו חושבים ש"יפה" - לא נגיע למקומות חדשים, נאבד את חדוות המשחק והחיפוש וייווצר קיבעון תודעתי שעשוי להוביל גם לקיבעון קולי.

Share on Facebook