Please reload

Please reload

נשימה תמיכה ואסטיל‎

February 6, 2018

אחרי שבוע ממש מתיש שכלל סיום כתיבת המחזמר הקומי שאנחנו מעלים לפורים ופגישה ראשונה של הקאסט.. ואחרי השכמות מוקדמות בכל יום כולל שבת גם ביום ראשון קמתי מוקדם בבוקר, יחד עם השמש, ושמתי פעמי לסדנה של אן מרי ספיד, אחת המורות הידועות והמוערכות ביותר בשיטת אסטיל.. לראייה:

 

 

 

אני מאוד אוהב את הידע של השיטה אבל יש לי בעיה עם דבר אחד והוא הדיבור על ״תמיכה״/״אנקורינג״ שאליו אני פחות מתחבר באופן שהוא מוצג לרוב. 

 

הסדנה היתה מאוד נחמדה ומעניינת ובה גם דיבר אד, פיזיוטרפיסט שמתמחה בעבודה עם זמרים בעל קליניקה מצליחה פה בלונדון Physio Ed.

 

 

ממה כדאי להמנע?

 

אן מרי הסבירה שע״י כיווץ שרירי הבטן ודחיפה מאומצת של אויר אנחנו מקשים את פעולה הלרינקס (תיבת הקול) שצריך להתגבר על יותר אויר ולעבוד קשה יותר כדי ליצר מגע בין המיתרים.

 

 

דיברנו על שלושת השכבות של שרירי הבטן (מבחוץ פנימה)-

 

רקטוס אבדומיניס

אקסטרנל + אינטרנל אובליק

טראנסוורסוס אבדומיניס

 

 

 

סרטון אילם של דקה שמראה את השרירים המדוברים:

 

 

 

 

לפי אן מרי, ע״י הרפייה של שרירי הבטן אנחנו מעודדים את השכבה התחתונה ביותר לפעול באופן מבודד ככל האפשר.

זהו המצב הרצוי כיוון שהשרירים האחרים הם פחות יציבים ועובדים באופן פחות מבוקר. 

 

אד הביא איתו מכשיר אולטרה סאונד שהראה לנו את העבודה המאומצת של שרירי הבטן אצל מתנדבים ששרו בסדנה. יכולנו לראות באמת את המאמץ הרב של הזמרים וסאונד יותר פתוח ומהדהד באזור הראש כאשר הצליחו לשחרר קצת מהמאמץ של שרירי הבטן. בכדי לעזור לזמרים לשחרר נתנו להם לרכון על כסא ולהשען עליו בעת השירה תוך נסיון להרפות ולבטל את הצורך של הגוף להשתמש בשירים אלו לשמירה על היציבה.

 

הנקודות הנוספות שהיא הדגישה הן שלא צריך הרבה אויר כדי ליצר סאונד חזק בבלטינג או צלילים מאוד גבוהים. היא הדגימה לנו וגם אנחנו התנסינו בזה ע״י שירה של צלילים קצרים אחרי שאיפה של האויר מהריאות.

 

נקודה נוספת שהיא הדגישה היתה שע״י אימון קולי על עיצורים לא קוליים אנחנו מאמצים את שרירי הבטן יתר על המידה שכן קול בריא וטוב זה קול שיודע להתאים את כמות האוויר הנדרשת להפקת צלילים משתנים. כלומר האויר צריך להגיב למה שקורה ברמת תיבת הקול והפה. כמות האויר הנחוצה לשירה כאשר המיתרים סגורים היא נמוכה מזו של עיצורים כמו F, S וקול בריא ויציב צריך Flow בין כמויות האויר השונות שנחוצות להפקה של הצלילים השונים, עוצמות שונות, עיצורים וכו׳.

 

בנוסף חלק מעניין בסדנה התעסק במנח של הצוואר ונתן הסבר פיסיולוגי מדוע הרכנת הראש/הסנטר קדימה יוצרת קושי בתנועה של תיבת הקול.

 

זה אכן היה נחמד לקבל את ההסבר הפיסיולוגי ולדבר על שמות של שרירים שאני מחר אשכח את שמם גם ככה, אבל העקרון ברור וידוע.. אז אוקי.. ספרי נו משהו שלא ידענו..

 

 

אז מה כן לעשות??!

 

הפתרון של אסטיל לתמיכה הוא אנקורינג של שתי מערכות שרירים האחת - הראש והצוואר והשנייה מערכת של שרירי הטורסו.

מי שלא מכיר, מקווה שבקרוב אפרסם פוסט אורח של יניב ברוך שמפרט יותר לעומק על התמיכה הזו. 

 

בנוגע לשימוש באנקורינג, אן מרי הדגישה את החשיבות של מתן מענה ברמת תיבת הקול לפני שמצרפים את האנקורינג. האנקורינג שם כדי לאפשר שימור וייצוב של מנח מסוים בתיבת הקול ובעצם - זו בעיניה ה”תמיכה” שכולם בעצם צריכים לדבר עליה. תמיכה ע"י ייצוב בתיבת הקול ולא תמיכה באמצעות (דחיפה של) אויר. ההנחה הראשונית היא שהאנרגיה הנחוצה להגיע לצליל מסוים היא לא אותה אנרגיה הנדרשת כדי לשמור עליו יציב ולכן צריך להעזר בשרירים גדולים יותר שלוקחים חלק מה״נטל״ בעבודה על צליל ארוך וגבוה.

 

 

אז למה התאכזבתי מהסדנא?

 

 

הו! אני שמח ששאלתם.

אז נכון שזה מגניב לראות את שרירי הבטן של הזמרים, ולראות איך מרי אן עובדת אחרי כל הנפלאות ששמעתי עליה, ונכון שאני תמיד נהנה לשמוע דברים ששמעתי כבר ממישהו אחר כי לפעמים האופן שבו מישהו אומר משהו שכבר ידעתי יכול להביא אותי להבנה ולהפיל עוד אסימונים. עם זאת את כמעט כל הדברים שנאמרו בה - כבר ידעתי.

 

 

אבל כמו כל תלמיד נלהב הגעתי עם שאלות ותהיות שרציתי לקבל עליהם מענה. 

 

שאלתי את אן מרי את השאלות החמות של נושא התמיכה -

 

 

מה לגבי הרחבת הצלעות? ומה לגבי רצפת האגן?

 

ומלבד לפרצוף שקיבלתי שאמר בלי מלים: ״היית חייב לשאול אותי את זה עכשיו??!״ התשובות שהיא סיפקה היו קצת מתחמקות/ מעליבות את האינטליגנציה שלי ושל עצמה.

 

לגבי הרחבת הצלעות היא פשוט לא נתנה מענה אמיתי רק אמרה שהן בכל מקרה מתרחבות ושלא צריך להתערב להן בפעולה.. (כשע״י התמיכה שהיא מציעה אנחנו עושים בדיוק את זה - מתערבים להן בפעולה) ובנוגע לרצפת האגן- היא ענתה שאלו שרירי מאוד מרוחקים ולדעתה לא רלוונטיים לשירה... (כשרגע לפני כן, היא ואד דיברו על החשיבות של שרירים גדולים והשפעתם על כל הגוף, ואפילו סיפרו לנו על מחקר שבו רופא בדק מהם השרירים הראשונים שעובדים כשאדם מניף את ידו מעלה, וגילה ששני השרירים הראשונים הם הסרעפת והאובליקס. מתוך זה ברור שלהפעלת רצפת האגן יכולה להיות השפעה על פעילות הסרעפת, לא? אולי זה רק במוח שלי..?).

 

הכי מטריד אותי זה שהיא לא אמרה למה לדעתה זה לא עובד או לא נכון להשתמש בטכניקות האלה, אלא רק אמרה שלפי מה שהיא מאמינה צריך להשתמש בזו של אסטיל.

 

 

וואלה לא השתכנעתי.

 

יודעים למה? כי ראיתי במו עיני ושמעתי במו אוזני איך עבודה על שני אלו משפיעה באופן ישיר על השירה בצורה דרמתית. והקונספט הוא קונספט דומה של שימוש בשרירים גדולים לייצוב של אלו הקטנים יותר שעובדים בגרון. 

 

העיקר שקיבלתי תעודה! 

 

 

 

 

 

דבר חשוב נוסף שאיתו אני מאוד מזדהה שאמרה אן מרי הוא שלדעתה זה רשלנות ללמד פיתוח קול ברמה האקדמית, שתלמידים משקיעים בזה בכל מרצם והם לא מקבלים ידע בסיסי על איך עובדת המערכת האנטומית של השירה. כמו כן על זה שבספורט כבר שנים יש התייחסות לכל העניין הפסיכולוגי שמאחורי האימון והתחרות ושאם בשירה מדובר באימון שרירים - הרי היא ספורט לכל דבר ושצריך להשקיע באימון מנטלי לא פחות מאשר בספורט תחרותי.

 

לגבי זה- לא יכולתי להסכים איתה יותר.