זו היתה הפעם הראשונה שלי בטקס האוליבייה, והאמת שהיה מהמם. חשבתי לעצמי שאני בטח אשתעמם מכל הדיבורים ושלמי יש כוח לראות נאומים של שחקנים שאני לא מכיר מהצגות שלא ראיתי.. ולגמרי התבדיתי. אני חייב להודות ליובל גרסטנר היקר, ששכנע אותי לבוא איתו!
התלבשנו לנו בחליפות והתמזגנו בין האנשים בקהל הגדול (4000 איש) ברויאל אלברט הול. לא ראיתי אולם מדהים מזה בחיי, זה הפעם השלישית שלי באולם הזה, ובאמת - זו חוויה מיוחדת בכל פעם. הפעם היה מיוחד עוד יותר כי הרגשתי שאני מוקף באנשים שמבינים את חשיבותה של האמנות הזו. אמנות הבמה.
התמה של הטקס היתה BE INSPIRED והאמת שכך הרגשתי. הופתעתי עד מאוד מהעובדה שהתרגשתי עד עמקי נשמתי מנאומים רבים. מפתיע אותי לראות באירוע כ״כ פלצני, שבו קוד הלבוש הוא חליפות ושמלות ערב שעולות מלא כסף, דווקא שם - לראות את האנושיות ואת האהבה האמיתית למקצוע של העוסקים בדבר. להזכר שהאנשים האלה, הזוכים האלה, המהממים האלה - כולם בני אדם, עם קשיים ואכזבות וכישלונות וכולם עבדו מאוד מאוד מאוד מאוד קשה כדי להגיע למקום אליו הגיעו. ממש מעורר השראה.
לדוגמא, Noma Dumezweni, הזוכה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה בהארי פוטר (הרמיוני), הדגישה את העבר הקשה שלה בתור פליטה, והודתה לאמה ולאחותה על הדרך הקשה שעברו יחד ועל שזכתה בכך שניתנה לה האפשרות שהיתה לה לעסוק בתחום המשחק.
בנוסף לה, זוכה נוסף שהיה חלק מההפקה של הארי פוטר שגרפה פרסים רבים הערב, דיבר המחזאי Jack Thorne שזכה בפרס על כתיבת המחזה. הוא הסכים עם רבים לפניו שהעידו שהמחזה עוסק בפחד, בחלומות, במשפחה ובאהבה, ושיתף במקרה האישי שלו שבעת כתיבת המחזה הא היה מאוד מפוחד כי אשתו היתה במהלך הריון שביעי אחרי ששה שלא צלחו עם טיפולי הפרייה, והיום הוא אבא גאה.
המחזה הארי פוטר שבר שיא ויצר אתמול תקדים חדש כשזכה בתשעה פרסים!
רבים ציינו את העובדה שהיום המקום של התיאטרון בחיינו ובבתי הספר הולך וקטן והדגישו מאוד את החשיבות של החינוך לתיאטרון ולמוזיקה מגיל צעיר. אני מאוד מזדהה עם זה וחושב שאחת הסיבות שאנגליה כ״כ מוצלחת בתחום היא שיש פה הכשרות מעולות למשחק שירה וריקוד כבר בגיל צעיר. כנראה שהתקצוב הממשלתי לחינוך כזה הולך ופוחת (מוכר?) אבל בכל מקרה זה כבר נושא לפוסט אחר.
אנדרו לויד וובר, שסיפר שבנערותו כתב את המחזמר יוסף וכתונת הפסים ממש לא רחוק מהמקום בו נכחנו - הרויאל אלברט הול, הדגיש את המשמעות שהוא רואה בחינוך למוסיקה מגיל צעיר ואת ההשראה שהוא רצה להכניס לילדים צעירים כשכתב את גרסת המחזמר המצליחה לסרט School Of Rock. המחזמר שזכה בפרס ההישג המוסיקלי של השנה אכן ראוי לפרס, שכן הוא מבוסס על אנסמבל שחקנים - ילדים שמגלמים את התלמידים בכיתה בבית הספר, ובמחזמר הם שרים, מנגנים על כל הכלים בלהקה, רוקדים, משחקים ובכללי - מדהימים.
בקבלם את הפרס, הם דיברו בצורה מרשימה ומקסימה, ובסוף התודות שלהם בחרו לייעץ לבני גילם ״תפסו כלי, תתחילו לנגן, ואל תפסיקו להתאמן!״ - ונאמר אמן.
זוכה נוסף היה המחזמר גראונדהוג דיי עליו כתבתי בהרחבה באתר 'שאל לונדוני' והוא צפוי לחזור לבמת הווסט אנד בשנה הקרובה כפי שהבטיח טים מינטשן בקבלו את הפרס.
אמבר ריילי הנפלאה הפליאה לרגש את הקהל בביצוע של השיר And I am telling you I'm not going מהמחזמר DREAMGIRLS עליו קיבלה תשואות רבות ו- standing ovation, ומאוחר יותר גם זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר במחזמר. אמבר סיפרה על החוויה המיוחדת שלה מהמחזמר, בו היא מגלמת את ״אפי וויט״, זמרת שלא לוקחים אותה ברצינות וכל פעם דוחקים אותה לאחור. אמבר סיפרה שבכל פעם שהיא שרה את השירים הגדולים שלה בה היא מפצירה באנשים להקשיב לה (Listen, And I am telling you I'm not going) האמונה העצמית שלה עולה עוד קצת והיא מקבלת זריקה קטנה נוספת של בטחון עצמי, וכך הפצירה גם בקהל, ובכל מי שמזדהה איתה, שגם אם הוא לא אידיאל השלמות והיופי- להמשיך לחלום ולהאמין בעצמו שיוכל להשיג את מה שהוא רוצה עם הרבה עבודה קשה ונחישות. כתבתי ביקורת על המחזמר לאתר 'עלונדון' -מגזין ישראלי בלונדון לקריאת הביקורת
הביצוע המטורף שלה שאסור לפספס:
מאתמול אני לוקח איתי כמה דברים: תמיד לזכור שמי שמקבל פרס כזה או אחר עבד מאוד קשה כדי להגיע למעמד הזה.
להמשיך לקבל השראה מהסביבה, וללמוד מהאנשים שסביבי.
לראות הארי פוטר והילד המקולל מתישהו ורצוי בקרוב.. :)