כדי להתמקצע בשירה לא בהכרח צריך לדעת אנטומיה, כל אחד לומד באופן שונה. יש שלומדים באופן הכי טוב מחיקוי, יש שלומדים מתמונות וסרטונים, יש שלומדים מאנלוגיות ודימויים.. וכו'.
לעומת זאת, לדעתי, כדי ללמד - וכדי להיות מסוגלים לענות לצרכי למידה של תלמידים שלומדים באופנים שונים - צריך ואף חשוב מאוד לדעת כיצד הגוף שלנו עובד ואילו שרירים ואיברים פועלים בזמן שאנחנו שרים.
האפיגלוטיס (epiglottis) שלנו הוא רקמה סחוסית שמהווה חלק ממבנה תיבת הקול (larynx). התפקוד הבסיסי שלו הוא סגירת קנה הנשימה בעת הבליעה ומניעת כניסת המזון לצינור הלא נכון, בעת הבליעה תיבת הקול עולה והאפיגלוטיס מתכופף לכיוון הגרוגרת. (כאן אפשר לקרוא עוד על מהי תיבת הקול)
במינונים שונים של פעולת כיפוף זו אנחנו גם משתמשים בשירה ובדיבור ולה אנחנו קוראים טוונג. הטוונג הוא חשוב מאין כמוהו לשירה. הוא מדגיש את האוברטונים הגבוהים בספקטרום ויוצר סאונד ״בהיר״ יותר וחזק יותר שיכול לשאת למרחק בקלות ללא הגדלת המאמץ הפיסי או שימוש בכמות אויר גדולה יותר.
הצרת פתח יציאת האויר לכיוון חלל הפה יוצרת שינוי בהפרשי הלחצים באזור תיבת הקול ובהתאם גם מתחת למיתרי הקול. מסיבה זו אנחנו צריכים פחות אויר כדי לעלות לצלילים גבוהים ויכול לעשות זאת ביתר קלות מבלי לעבור לקול ראש (לנשים)/ פלצט (לגברים).
דמיינו צינור מים. על הקיר הסמוך נמצא הברז שלו האחראי על עוצמת זרימת המים. כדי להשקות את הגינה אתם לוקחים את הצינור ופותחים את הזרם על המקסימום ומתחילים להשקות. הגעתם לאמצע הגינה והצינור לא ארוך מספיק כדי להשקות את יתר הגינה.
מה עושים..? בדיוק!
סותמים קצת את הפתח של יציאת המים.
מי מכם לא נתקל בזה בברזייה מקולקלת כשהוא היה ילד והיה צריך לעשות בדיוק את זה כדי לא להצמיד את הפה לפתח המים?
בשירה הקלאסית לא מרבים להשתמש במונח טוונג, אבל למעשה אני למדתי להשתמש בו כאשר למדתי במחלקה לשירה קלאסית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. לרוב מורים בשירה הקלאסית יחפשו ברק/ בהירות/ עוצמה/ פוקוס/ תהודה קדמית/ באזז/ פינג/ כל מני מילים ותיאורים שונים כשבעצם הם מחפשים טוונג. (אגב, יש מונח מקביל משירה קלאסית "סקווילו" - אבל לא שמעתי מורים בארץ משתמשים בו.)
לדעתי הסיבה לכך היא שהרבה פעמים אנשים מבלבלים בין טוונג לאינפוף. אינפוף יכול להגרם ממספר סיבות ואינו קשור לשימוש בטוונג.
שומעים את זה? מלאן טוונג... אבל איזה יופי?
את השימוש בטוונג אפשר למצוא בשפות ומבטאים שונים כמו למשל במבטא אמריקאי.
בארץ אנחנו לא מרבים להשתמש בטוונג בקול הדיבור שלנו וכך גם באנגליה לכן בארץ צריך להשקיע יותר בללמד את זה, וזה לא כ"כ טבעי לנו, ולפעמים אפילו יכול להשמע לנו וולגרי או "מזויף".
לרבים יותר קל לגלות את הטוונג בדיבור וע״י חיקוי קולות של חיות כמו ״מיאו״ / ״קוואק״ או סאונד של דמויות מסרטים מצוירים. אני אוהב גם לעשות מספר תרגילים על NIA או WA כמו למשל טרצה או קווינטה עולה ויורדת בגליסאנדו.
ותזהרו כשאתם אוכלים דגים.. (לא לבעלי לב חלש..)