Please reload

Please reload

איך למדתי לגעת בעצמי

January 21, 2017

לפני כמה שנים הלכתי למורה לפיתוח קול, כזה שמגיע מחו"ל ויש לו מוניטין של מורה טוב, אפילו המורה שלי עודדה אותי ללכת אליו.. והאמת שהוא היה מורה מצוין. ועודנו. אבל באחד המפגשים שלנו, הוא פשוט תפס לי את הגרון, משך כלפי מטה - ואמר לי - תשיר! ואני חשבתי שאני מת.

 

הדמעות כבר עלו לי בעיניים - מכירים את זה כשנוגע לכם משהו בפנים או באף וזה ישר עושה טריגר לעיניים - ככה זה הרגיש לי! ומה קשור עכשיו דמעות?! אז ממש התאמצתי לא להראות את זה.. ומעבר לזה ממש רציתי ללמוד ולשיר יותר טוב, אז התאמצתי והתאמצתי לשיר ככה כשהוא תופס לי בגרון - אבל לא הצלחתי לעשות את מה שהוא ביקש. ולמרות שידעתי שהוא יודע מה שהוא עושה.. זה פשוט היה לא נעים, ולא מוצלח במיוחד.

 

 

אחרי החוויה הזו, באתי הביתה והתחלתי לגעת לעצמי בגרון. כן כן, ממש ככה. נגעתי ומיששתי ועשיתי לעצמי נעים. 

גם כדי לנסות להשתחרר מהטראומה, וגם כדי לנסות להבין - מה לעזעזאל אותו מורה רצה ממני?

 

 

בהתחלה המגע באזור הגרון ישר עורר אצלי כל מני תחושות לא נעימות. הכל שם הרגיש מאוד תפוס וקשה ויצאו לי משם כל מני קליקים וסאונדים מוזרים כשהזזתי שם דברים. לאט לאט התנועה הזו אפשרה יותר גמישות לגרון שלי והתחלתי להיות יותר מודע למה שקורה שם. התחלתי להבין מתי הוא עולה ומתי הוא יורד. התחלתי להרגיש מה קורה כשאני שר צלילים גבוהים או צלילים נמוכים. מה קורה כשאני מפהק, מה קורה כשאני בולע, ומה קורה כשאני עושה כל מני דברים שהמורים שלי מבקשים ממני לעשות..

 

היום, אחרי כמה שנים של נגיעות, אני מציע גם לתלמידים שלי לגעת בעצמם - וכמה שיותר.

מתי לאחרונה נגעת בעצמך?

חבר'ה אנחנו כבר לא בימי הביניים - והאיסורים של אז כבר לא חלים היום,

וכך גם בשירה ;)

 

היום אני מבין שאותו מורה, ניסה לגרום לי להרגיש את תיבת הקול שלי, או באנגלית ה"לרינקס" שאותה הייתי מעלה גבוה מדי במקום ללמוד איך לשיר גבוה ולהשאיר אותה נמוכה יותר. מבטיח לעשות על זה פוסט בהמשך. 

 

מורה אחרת דחפה את האצבע שלה לתוך הפה שלי (היא הביאה כפפות, כלומר היא ידעה שהיא הולכת להתעלל בי עוד לפני שנפגשנו...) כי היא רצתה שאעשה משהו עם הלשון. זו היה פשוט נורא. רפלקס ההקאה שלי מעולם לא היה כ״כ מגורה. טוב אולי לא מעולם... אבל זה כבר סיפור ליום אחר. בכל מקרה, את אותה מורה לא חזרתי לראות, וגם לא אחזור לעולם.

 

אני אומר חבר׳ה מורים ומורות - HANDS OFF!!!

 

קודם כל תנו לתלמיד להתנסות בעצמו, לגעת בעצמו, להבין מה אתם רוצים ולנסות להגיע לזה בדרכים אחרות.. אפשר להסתכל במראה, אפשר לתת לו לגעת בכם.. להראות סרטונים.. תלוי בתלמיד ומה עובד בשבילו הכי טוב.

 

אם אתם חייבים לגעת או מרגישים שזה יכול להביא להבנה עמוקה יותר, רצוי לעשות את זה אחרי שיש מערכת של אמון בינכם ואתם מכירים כבר תקופה, וגם אז חובה לבקש רשות!! והכי חשוב להיות עדינים ורגישים ולנסות לקרוא את התלמיד.  

 

ותלמידים - אם אין לכם תחושה מספקת של בטחון - תבקשו ממורה שרוצה לגעת לנסות קודם כל בעצמכם. תבקשו שיסביר. תבקשו להבין. זה הגוף שלכם וזה בסיסי. 

 

זה נכון שכיוון שהכלי שלנו הוא הגוף שלנו וקשה יותר לראות ולהבין את המכניקה שלו, אבל היום זה יותר ויותר אפשרי עם סרטונים וספרי אנטומיה.

 

 

 

בואו נדבר על איך ואיפה לגעת בעצמכם?

הכנתי עבורכם שיעור מודעות קצר

עם כמה תרגילים למי שרוצה להתנסות בלגעת בעצמו.

 

כרגע נתמקד בבטן, בתיבת הקול ובלסת.

 

אפשר להוריד את השיעור בלינק הזה

<---

 

 

 

 

 

בפעולת השירה יש עוד איברים רבים שמשתתפים. מקווה שבעתיד נגיע לדבר גם עליהם.

 

בינתיים 

זכרו -

 

LEARN TO TOUCH YOURSELF

 

 

Share on Facebook
Please reload

עקבו אחרי

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square