top of page

איך אתה מדבר?

  • 14 ביוני
  • זמן קריאה 5 דקות

הסמסטר, כמו בכל סמסטר שלישי ב- URDANG, זה סמסטר של SIGNUPS. משמע, אין לי את אותם תלמידים לכל הסמסטר. בכל שבוע אני רואה 12 תלמידים שונים - אלה שהיו הכי מהירים להרשם לסלוט של השיעורים איתי ביום חמישי. והתחרות קשה - בעיקר בגלל שאני מורה מהמם אבל גם קצת בגלל שיש 500 תלמידים בבית הספר ורק 12 סלוטים ביום חמישי לשיעורים יחידניים... 😉


אז איך מוציאים את המיטב משיעור חד פעמי של 30 דק'? ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה כמורים וכתלמידים?



טיפה רקע על אורדאנג URDANG זו אקדמיה לתואר ראשון במחזות זמר בלונדון. אחת מהטובות בעולם. יש לנו בוגרים כמעט בכל הפקה בווסט אנד. התלמידים מקבלים שיעורים יחידניים של חצי שעה בלבד (וגם זה לא לאורך כל התואר אלא רק בחלק מהסמסטרים) ולכן צריך להוציא מכל שיעור את המירב, ואין זמן לבזבז בקשקושים.



מוזמנים לעקוב אחרי בית הספר ולראות מה הבוגרים עושים:




ברוב הסמסטרים אני מקבל את אותם התלמידים לכל הסמסטר - אז יש זמן לייצר תהליך מסוים. אמנם זה תהליך מאוד קצר, ולא הכי אידיאלי (סמסטר זה לרוב 10-11 שבועות של הוראה) אבל לפחות אני כבר מכיר את התלמיד, והאתגרים שהוא מתמודד איתם קולית.


בסמסטר השלישי - כל בית הספר נכנס למודל של עבודה לקראת הופעת סוף שנה, אז הם בחזרות בכל יום לפעמים עד מאוחר בערב. והלו"ז של כל תלמיד שונה בהתאם לקטעים שהוא משובץ בהם לקראת ההופעה. ולכן לתלמידים אין לו"ז קבוע אלא הם יכולים להרשם לאיזה קורסים שהם רוצים לפי מה שמסתדר להם עם לו"ז החזרות. וכך קורה שבכל יום רביעי אני מגלה מי יהיו התלמידים שאיתם אעבוד ביום למחרת. לפעמים אלו תלמידים שבמקרה כבר עבדתי איתם בעבר - ולפעמים כאלה שלא פגשתי מעולם. ואולי גם לא אפגוש שוב!


בשיעורים חד-פעמיים שכאלה, אין לי אפשרות להכיר את התלמיד לאורך זמן. אני צריך להבין מהר מאוד מי עומד מולי, מה מגביל אותו, ואיך אפשר לייצר שינוי מיידי, לעשות שינוי בטכניקה, ולגרום לו להבין מהשהו חדש בנוגע לקול שלו - גם אם הוא קטן.


מעצם זה שיצא לי לעשות את זה כבר מספר שנים - פיתחתי איזה תבנית מסויימת, שעוזרת לי לאבחן את הקול של התלמיד ולספק תוצאות חיוביות הכי מהר שאפשר, וחשבתי שאולי זה יעניין אתכם.


מתוך המחזמר "רינגו" צילום: כפיר בולוטין

מתחילים מההתחלה

קודם כל אני מתחיל בלהגיד שלום, ונעים מאוד, אני שואל אותם לשלומם ואני מנסה לומר משהו משעשע שיגרום להם קצת לחייך. מלבד העובדה שזה עוזר לגרום להם להרגיש קצת יותר בנוח, לזכור שאנחנו גם בני אדם ולא רק מורה ותלמיד, זה מאפשר לי כבר לשמוע אותם מדברים, וככה במשך הדקות הראשונות אני מתחיל לייצר לעצמי בראש תמונת סאונד של האדם שמולי.


בשלב הבא, אני מבקש מהם לספר לי קצת על עצמם. אני לא מצפה לתשובה ארוכה, זה יכול להיות גם משפט אחד. זה מאוד מעניין לראות מה אנשים עונים, יש שישר יתחילו בלהגיד שהם לא זמרים למשל, או יתנצלו. ממש השבוע תלמידה התנצלה שאני לא הולך להתרשם מהיכולות שלה. אז זו הזדמנות להזכיר להם שהם לא צריכים להרשים אותי - אלא שאני פה כדי לעזור להם.


משם אני עובר לשאול אותם על החומרים שהם שרו בתקופה האחרונה, באיזה קשיים הם נתקלים, ואני גם שואל על פידבקים שהם קיבלו מהמורים שלהם לאורך השנה.

מן הסתם כיוון שיש לי מעט מאוד זמן, מאוד מועיל לי לשאול איפה הם מרגישים שהם מתקשים, וכמובן גם לשמוע על בעיות שאחרים כבר אבחנו וזיהו. באופן הזה, תוך כדי שיחה, אני לאט לאט מחדד את תמונת הסאונד שיצרתי ומנסה להשוות אותה לתמונה שהתלמיד או התלמידה משתפים אותי לגביה.


רמזים לאתגרים קוליים בקול הדיבור יכולים להיות -

קול עייף, או חסום, דיבור מאוד חזק או ההפך דיבור חלש או אוורירי, שימוש יתר בקריק, שימוש יתר ב Glottal Onset ומתח רב בלסת ובלשון בדיבור. עוזר גם לאבחן באיזה רגיסטר קולי הם מדברים, באיזה גובה צליל הם מדברים, איך היציבה שלהם נראית, עומק הנשימה ומצב שרירי הבטן, ואם יש להם מבטא זר - ומה הנטייה של המבטא מבחינת מנח הלשון החיך והלסת.


נוסף על כל אלה, יש עוד שני אלמנטים נוספים שהם קצת יותר אמורפיים -

  1. אלמנטים פיזים של התלמיד - האם הוא מאוד גבוה או מאוד נמוך, האם תיבת הקול שלו בולטת, האם הוא מאוד רחב בכתפיים, איך נראית הלסת שלו. כל אלה יכולים להעיד על נטיות של הקול. זה לא מדע מדויק - אבל זה בהחלט יכול לתת כיוון.

  2. האופי של התלמיד. האם הוא ביישן, עדין, מצחיק, עם אנרגיה מאוד גבוהה, אינטנסיבי, סטלן? אלו יכולים לתת אינדיקציה טובה לגבי אופי גיוס הגוף בשירה.


כל החיישנים עובדים, ושילובי המידע האלה מאפשרים לי להיות הכי חד שאני יכול להיות בעבודה שלי עם התלמיד בזמן הקשוב שהוקצה לנו.


אם מישהו מדבר איתי ויש כבר בדיבור סימני מתח בלסת, לחץ בלשון, חוסר תנועה בחלל הפה – אני כבר יודע לשלב תרגילים שמניעים את הלשון והלסת בצורה חופשית בתרגילים שאני בוחר בתחילת השיעור - כדי להעלות את המודעות ולשחררר את זה עוד לפני שאנחנו מגיעים לשיר.


חשוב לציין שלעתים תלמיד מדבר באופן אחד ואז כשהוא שר יש לו "פרסונה" אחרת וקול אחר לגמרי וזה פשוט כמו שני אנשים שונים! ולמרות זאת, כל המידע שצברנו עד לאותו רגע על התלמיד יכול ממש לעזור לנו להעביר אותו מנקודה אחת לנקודה אחרת ביתר קלות.


מתוך המחזמר "רינגו" צילום: כפיר בולוטין

כמה דוגמאות:

אם למשל תלמיד מאוד נוכח כשהוא מדבר ואז מאוד חלוש כשהוא שר - אנחנו יכולים לדעת שאין בעיה שרירית בקול, הקול חזק ובריא, אבל יש איזה מעצור מנטלי להפיק צליל גדול בשירה, ואז אפשר ללכת ממקום של דיבור חזק לתוך השירה ולנסות להכניס יותר עוצמה לשירה באופן הזה.


אם תלמידה מדברת איתי בצורה מאוד רכה, עדינה, והדיבור שלה כמעט חסר נוכחות – והיא גם מספרת לי שיש לה בעיה בבלטינג או משהו כזה, אני כנראה אתחיל איתה את השיעור בתרגילים בצ'סט נמוך, מלא ואחפש סגירה טובה במיתרים, עם הפקה קול חזקה ולא מתאמצת לפני שניגש לשיר.


לעומת זאת, לעתים תגיע תלמידה שהיא זמרת טובה, אבל אני שומע שהיא מדברת עם הרגלים רעים אני מנסה להבין אם הבעיה הספציפית שהיא רוצה לפתור / לשפר בקול שלה יכולה להיות קשורה לאיזה הרגל לא טוב שהיא גוררת מקול הדיבור שלה.

יכול להיות למשל שיש לה מבטא שמשתמש בהרבה סגירות גלוטליות חזקות, ואז כשהיא שרה באיזור הדיבור - היא דוחפת קצת יותר מדי אויר בשירה או מתקשה לשמר לגאטו. במקרה כזה אציע לה לנסות לדבר בקול קצת יותר "רדיופוני" או לרכך את המכות הגלוטליות בדיבור הטקסט ואז נחזור לשירה.

בנוסף, אציע לה לבחון אם היא אולי יכולה ליישם משהו מהשירה שלה ברגיסטר גבוה יותר, לתוך קול הדיבור שלה ביום יום, או לפחות להיות מודעת לנטייה שלה, כך שהיא תדע לרכך אותה ברגעים שבהם היא לא משרתת אותה.


ואלו כמובן רק מספר דוגמאות, אבל יש אלף דוגמאות שבהן אפשר להעזור בהרגלי הדיבור לתוך השירה - ולהפך.


הגישה הזו חוסכת לי זמן יקר. היא עוזרת לי לכוון את השיעור לתוך מוקדים רלוונטיים, ומונעת ממני לעשות “סט תרגילים כללי” שלא באמת פוגש את הבעיה.


האם נראה מזה תוצאות לטווך הרחוק?

תלוי בתלמיד.


אנחנו יכולים להראות לתלמיד את הדרך, אבל בטח ובטח שב30 דקות פעם בחיים אנחנו לא יכולים ללכת בה עבורו. מבחינתי אם הוא הרגיש משהו חדש, ולמד משהו שהוא לא ידע קודם - זו הצלחה ענקית.


מה אפשר ללמוד מזה כתלמידים?

כדאי לשאול את עצמנו - איך אנחנו מדברים? איזה מן אנשים אנחנו? והאם זה בא לידי ביטוי בשירה שלנו? האם השיר שאנחנו רוצים לשיר תואם את האופי שלנו או שאנחנו צריכים להתרחק מאוד מעצמנו כדי להגיע למקום הנכון בשיר?


כלומר, אם אני ביישנית - כמות העבודה שאני צריכה להשקיע כדי לשיר שיר כמו SHOW OFF היא כנראה לא אותה עבודה שאני צריכה להשקיע כדי לשיר עדין כמו I REMEMBER.

או אם אני אדם די קולני, אנרגטי והיפר - כמה אני צריכה לעבוד כדי למצוא מקום מכונס ורגוע כדי לשיר שיר כמו A QUIET THING למשל.


Comments


עקבו אחרי

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square

!שחר, אני רוצה לקבל עדכונים

bottom of page